החלטה בתיק בש"א 4697/05

בפני בקשה מטעם המבקשים, הם הנתבעים מס' 1 ו- 3 בתובענה, לבטל פסק דין שניתן ביום 10.10.05, עקב אי התייצבותם במועד שנקבע - לישיבת קדם המשפט אליה זומנו כדין, אשר בו נתקבלה התובענה, לאחר שב"כ המשיבה הפנה לתצהירי עדות הראשית מטעם המשיבה ולחווה"ד של השמאי מטעמו, מר אסף יונה שאמד את נזקי המשיבה ע"ס 565,000 ש"ח, בגין ירידת ערך למגרש הכדורגל, הנזקים הנוספים שנגרמו וכן בגין אובדן דמי שימוש ראויים.

בבקשה נטען, כי המבקשים לא התייצבו לדיון בשל תקלה מזכירותית, ולאור כך שהפקידה העובדת במשרד ב"כ המבקשים לא העתיקה את מועד הדיון כנדרש ליומנו של ב"כ המבקשים. עוד מציינים המבקשים כי בהתייחס לסכום התביעה (565,000 ש"ח - נכון למועד הגשתה), מתבקש ביהמ"ש ליתן למבקשים הזדמנות לנהל את משפטם כנדרש.

ב"כ המשיבה מתנגד נמרצות לבקשה מטעמים שצויינו בתגובתו מיום 23.11.05.

אין מחלוקת שהמבקשים זומנו כדין לישיבת יום 10.10.2005 ומכאן שבענייננו, אין בפי המבקשים טענה לביטול פסק הדין מתוך "חובת הצדק". לכן, סמכותו של ביהמ"ש לבטל את פסק הדין, אינה עוד סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לעניין שיקול הדעת יש להציב שני מבחנים:-

האחד - מהי סיבת מחדלם של המבקשים באי התייצבותם למועד שנקבע; והשני - מהם סיכויי ההצלחה, כי הגנתם של המבקשים תתקבל והם יצליחו להדוף את התביעה שהוגשה נגדם.

התשובה לשאלה השנייה היא החשובה מבין השתיים.

יצוין, כי אין המבקשים חייבים להראות כי הגנתם איתנה ובטוחה ודי להם אם יראו, הגנה אפשרית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, בפרוטוקולים ובכתבי הטענות, אני מחליט להורות על דחיית הבקשה מכל אחד ואחד מהנימוקים שהובאו ע"י ב"כ המשיבה, אשר מקובלים עלי.

כאמור, השאלה העיקרית והחשובה ביותר, שעלינו לבחון (השאלה השנייה) היא בדבר סיכויי ההצלחה של המבקשים באם יבוטל פסק הדין. בענייננו - אין בבקשה ובתצהיר שצורף לה דבר בענין סיכויי ההגנה של המבקשים.

סבורני, כי סיכויי ההצלחה של המבקשים קלושים ביותר ועפ"י ההלכה הנוהגת, הרי שאין זה ממנהגו של ביהמ"ש לבטל פסק דין על מנת לתיתו מחדש, ואבהיר הדברים.

פסק הדין שניתן בהעדר המבקשים, עוסק בחיובים כספיים שהוטלו עליהם בעקבות נזקים שנגרמו למשיבה לאחר שהמבקשים פלשו למגרש כדורגל בעיר רהט. הואיל והנזקים הם עניין שבמומחיות - צירפה המשיבה חוות דעת של מומחה לביסוס טענותיה.

בהחלטתי מיום 23.05.05, איפשרתי לכל אחד מהנתבעים בתובענה וביניהם המבקשים, להגיש חוות דעת נגדית לזו שהוגשה על ידי המשיבה, ולכל המאוחר עד ליום 01.07.05. באותה החלטה קבעתי גם, כי צד שלא יגיש חווה"ד מקצועית עד למועד שנקבע - יחשב כמי שויתר על הזכות להגיש חווה"ד מקצועית. בהחלטה שניתנה לאחר מכן הוריתי לבעלי הדין להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם ואת כל המסמכים שהם מתכוונים להסתמך עליהם.

כאמור, חרף החלטות ביהמ"ש, לא טרחו המבקשים להגיש חוות דעת מקצועיות מטעם, ואף לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וגם לא את המסמכים שהם מתכוונים להסתמך עליהם. בנסיבות העניין, ומשלא ביקשו המבקשים להאריך להם את המועדים להגשת המסמכים, הרי שבהתאם להחלטתי מיום 23.05.05 (שם ציינתי כי צד שלא יגיש חווה"ד מקצועית - יחשב כמי שויתר על הזכות לעשות כן), ובהתאם להוראות תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), המבקשים לא רשאים להביא עדים או להוכיח את העובדות מטעמם.

כאמור מכל המקובץ לעיל, אני קובע שבמצב זה - סיכוי ההגנה קלושים ביותר והמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שבידיהם " הגנה אפשרית".

לעניין השאלה הנוספת והיא בדבר הסיבה שגרמה למבקשים לא להתייצב, הרי שגם בטענה זו אין ממש, שכן המבקש מס' 2 ובא כוחו היו נוכחים בדיון בו נקבע המועד, שבו ניתן פסק הדין, וכי אין בתצהיר שהוגש ע"י פקידתו של ב"כ המבקשים, כדי להצביע על סיבת אי התייצבותם של המבקשים באופן אישי, שהרי בהחלטתי מיום 09.06.05 הוריתי שהדיון יתקיים "בנוכחות בעלי הדין", לכן גם אם טעתה פקידתו של ב"כ המבקשים ברישום המועד ביומן - הרי טעות זו, אין בה דבר וחצי דבר, עם עצם אי התייצבותם האישית של המבקשים.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו כי הוראות תקנה 214 יג' קובעות כי בקשה תוגש בהתאם לתקנה 241(א), היינו:-

" בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

בענייננו אמנם צורף תצהיר מטעם פקידתו של ב"כ המבקשים ליתן הסבר מדוע לא התייצב ב"כ המבקשים, אך אין כל הסבר מדוע המבקשים עצמם לא התייצבו במועד שנקבע ולצורך כך לא הוגש תצהיר מטעמם. מכאן, דין הבקשה להידחות גם בשל כך שלא הוגש תצהיר מטעם המבקשים - באשר לסיבת אי התייצבותם.